נושא הלוגיקה נידון במשך שלושת אלפים שנה לפחות ללא כל פריצת דרך מסודרת שיהיה בה שימוש של ממש לאלה שעובדים עם נתונים.  

"לוגיקה" פירושה הנושא של חשיבה הגיונית. היו אנשים בימים עברו אשר ביקשו לשים עליה תווית של מדע. אך ניתן לזנוח זאת בתור יומרה וחשיבות מנופחת. 

אם היה "מדע" כזה, בני אדם היו מסוגלים לחשוב. והם אינם מסוגלים. 

המונח עצמו ממש מטיל אימה.אם היית קורא טקסט בנושא לוגיקה, היית בוודאי יוצא מדעתך בניסיון להבין אותו, שלא לדבר על ללמוד איך לחשוב. 

עם זאת, לוגיקה או היכולת לחשוב בהיגיון היא חיונית למארגן או למנהלן. אם הוא אינו מסוגל לחשוב בבהירות, הוא לא יהיה מסוגל להגיע למסקנות שהן חיוניות על מנת לבצע החלטות נכונות. 

הרבה סוכנויות, ממשלות, חברות וקבוצות עושות הון מהחוסר הזה בלוגיקה, ועשו זאת במשך זמן רב מאוד. אוכלוסייה שאינה מסוגלת לחשוב או להסיק מסקנות ניתנת לתמרון בקלות על-ידי כזבים ומטרות נתעבות. 

לכן לא ניתנה תמיכה לנושא הלוגיקה. נהפוך הוא. 

אפילו בתי-ספר מערביים כיום מנסים לשכנע תלמידים שעליהם ללמוד גיאומטריה כי "זוהי הדרך שבה הם חושבים". וברור שהיא לא. 

המנהלן, המנהל, בעל המלאכה והפקיד, כולם יכולים לעשות שימוש ניכר בלוגיקה. אם הם אינם מסוגלים לחשוב בהיגיון, הם עושים שגיאות שעולות ביוקר וגוזלות זמן, ויכולים לשלוח את הארגון כולו לתוהו ובוהו ואבדון.  

כלי עבודתם הם נתונים וסיטואציות. כל עוד הם אינם יכולים להתבונן ולבחון היטב את דרכם, הם עלולים להגיע למסקנות מוטעות ולנקוט פעולות שגויות. 

האדם המודרני חושב שהוא יכול להשתמש במתמטיקה במקום בלוגיקה, ורוב הסיטואציות שלו יוצאות לגמרי מכלל שליטה עקב תחושת הביטחון הפתטית הזו שאינה במקומה. מורכבותן של בעיות האדם והמספר העצום של הגורמים המעורבים הופכים את המתמטיקה לבלתי מספקת לחלוטין. 

מחשבים מהווים במקרה הטוב מנגנוני-עזר (קביים) עבור המיינד. אולם לתרבות מצופת-הכרום של ימינו יש אמונה ילדותית בהם. השאלה אם יש בהם תועלת כלשהי או לא תלויה במי שואל את השאלות ומי קורא את תשובות המחשב. וגם אז תשובותיהם לעתים קרובות מטופשות עד כדי שיגעון. 

מחשבים אינם יכולים לחשובמשום שכללי הלוגיקה החיה אינם ידועים במלואם לאדם ולבוני המחשבים. נתון כוזב אחד שמוזן למחשב נותן לך תשובה שגויה לחלוטין. 

אם אנשים בקווי ההנהלה ובקווי העבודה אינם יודעים לוגיקה, הארגון עלול לצאת מכלל שליטה ותידרש מידה עצומה של גאוניות כדי לשמור אותו שלם ולדאוג שימשיך לפעול. 

ציוויליזציות שלמות נעלמות עקב חוסר לוגיקה אצל המחוקקים שלהן, מנהיגיהן והאנשים בהן.  

לכן זהו נושא חשוב מאוד. 

התרת הלוגיקה

בסיינטולוגיה יש דרך להתיר לוגיקה. זוהי פריצת דרך שהיא הישגלא קטן. אם באמצעותה אפשר להביא נושא מאיים וכמעט בלתי אפשרי לידי פשטות, אזי תשובות נכונות לסיטואציות יוכלו להיות הרבה יותר שכיחות וארגון או ציוויליזציה יוכלו להיות הרבה יותר יעילים. 

פריצת הדרך היא פשוטה: 

/A/על-ידי קביעת הדרכים שבהן דברים נעשים לא הגיוניים, ניתן אזי לקבוע מהי לוגיקה.// 

במילים אחרות, אם אדם תופס מה עושה את הדברים לא הגיוניים או לא רציונליים (או משוגעים, אם תרצה), אפשר יהיה לאחר מכן להבין מה הופך דברים להגיוניים. 

אי-לוגיקה

ישנן דרכים מסוימות שבהן העברת מידע או סיטואציה יכולות להפוך לחסרות היגיון. אלה הם הדברים הגורמים לאדם שיהיה לו מושג מוטעה על סיטואציה. כל אחת מהדרכים השונות נקראתנקודת-חריגה,שהיא כל נתון המוצג כנכון, בשעה שלאמיתו של דבר מתברר שהוא חסר היגיון. כל אחת מאלה מתוארת להלן. 

נתונים שהושמטו

כל דבר שהושמט מהווה נקודת-חריגה.  

הדבר יכול להיות אדם שהושמט, טרמינל (אדם אשר שולח, מקבל ומעביר תקשורת), חפץ, אנרגיה, מרחב, זמן, צורה, רצף או אפילו אירוע שהושמט. כל דבר שיכול להיות מושמט שצריך להיות שם מהווה נקודת-חריגה. 

זוהי נקודת-החריגה שהכי קל שלא להבחין בה, היות שהיא איננה שם כדי למשוך תשומת לב באופן ישיר. 

נתונים שהושמטו

רצף מסולף

כל דבר, אירוע, חפץ, גודל שמופיע ברצף מוטעה מהווה נקודת-חריגה. 

סדרת המספרים 3,7,1,2,4,6,5 היא רצף מסולף, או רצף לא נכון. 

אפשר לסמוך על כך שביצוע צעד שתיים ברצף פעולות לפני ביצוע צעד מספר אחת יסבך כל רצף פעולות. 

החריגה הבסיסית היא אי-קיומו של כל רצף כלל. (חריגה היא מצב של משהו שהוא לא נכון, שגוי או חסר.) הדבר מוביל /A/לרעיונות מקובעים//. הוא גם בא לידי ביטוי במה שמכונה נֶתֶק (disassociation), אי-שפיות. דברים שקשורים או דומים זה לזה אינם נחשבים לרצופים. אנשים כאלה גם קופצים מנושא לנושא ללא קשר לרצף ברור מאליו. נתק הוא המקרה הקיצוני שבו דברים שקשורים זה לזה אינם נחשבים לקשורים, ודברים שאין ביניהם כל קשר נחשבים לקשורים. 

"רצף" פירושו מסלול ליניארי (לאורך קו) על פני מרחב או זמן או שניהם. 

רצף שאמור להיות רצף ואינו, מהווה נקודת-חריגה. 

"רצף" שאינו קיים אך נחשב לרצף, מהווה נקודת-חריגה. 

חריגה מרצף כמו עגלה לפני הסוסים מהווה נקודת-חריגה. 

רצף מסולף

לעתים המשימה הקשה ביותר של אדם היא להצביע על רצף בלתי נמנע שיתרחש בעתיד אשר אינו גלוי לעיניו של אחר. אלה השלכות. "אם תכרות את הענף שעליו אתה יושב, אתה כמובן תיפול". המשטרה מנסה להכניס זאת לראשם של אנשים שאין להם כל מושג לגבי רצף; לכן האיום בעונש עובד נהדר על אזרחים הגונים, אך אינו עובד כלל על פושעים, מאחר שלעתים קרובות הם פושעים משום שהם אינם יכולים לחשוב ברצף – הם פשוט מקובעים. "אם תהרוג אדם אנחנו נתלה אותך" מהווה רצף שצוין. רוצח שמקובע על נקמה אינו יכול לחשוב ברצף. אדם צריך לחשוב ברצפים כדי לקבל רצפים נכונים. 

לכן, הרבה יותר נפוץ לראות רצפים מסולפים מאשר אפשר לדמיין בהתחלה, מאחר שאנשים אשר אינם חושבים ברצף אינם רואים רצפים מסולפים בפעולות שהם עצמם עושים או באיזוריהם. 

כאשר אדם מתאר בעיני רוחו רצפים ומתרגל הסבת תשומת לב מדבר לדבר, הוא יכול לנקות זאת ולשקם זאת כמיומנות נרכשת. 

קולנוע וטלוויזיה אותרו על-ידי סופר כקיבוע תשומת הלב מבלי לאפשר לה לנדוד. מכאן נובע שבמקום שבו ילדים גודלו על טלוויזיה, ייתכן שיימצאו מאוחר יותר אנשים עם נטייה לרצפים מסולפים או לאי-קיומם של רצפים כלל. 

זמן שהוצא מהתיאור

זמן שצריך להיות מצוין ואינו מצוין יהווה נקודת-חריגה של "זמן שהוצא מהתיאור". זהו מקרה מיוחד של נתון שהושמט. לזמן שהוצא מהתיאור יש השפעה קיצונית ייחודית לו שמובילה לטירוף מוחלט. 

זמן שהוצא מהתיאור

קריאת עלון חדשות מ-1814 ו-1922 ברציפות ללא ציון של זמן, מפיקה טירוף שאינו ניתן לאיתור מבחינה אחרת. 

דו"ח סיכום של סיטואציה שמכיל אירועים שנפרסו לאורך חצי שנה מבלי לומר זאת יכול לעורר תגובה שאינה תואמת את תמונת המצב הנוכחית. 

בעיניהם של המטורפים, ההווה הוא זמן שהוצא מהתיאור, אשר מותיר אותם בעבר רדוף הרוחות. רק בעצם העובדה שנאמר לקבוצת מטורפים "לחזור לזמן הווה",נפיק כמה "ריפויים" פלאיים. והשגת התאריך של כאב או מיחוש תגרום לו לעתים קרובות להיעלם. 

אברציות (דברים לא הגיוניים) הקשורות בזמן הן כה חזקות, עד כי זמן שהוצא מהתיאור מתאים בהחלט להגדרה של נקודת-חריגה. 

כזב

כאשר אתה שומע שתי עובדות מנוגדות, אחת מהן היא כזב, או שתיהן. 

תעמולה ופעילויות אחרות מתמחות בכזבים ומעוררות מהומה רבה. 

במכוון או בשוגג, כזב הוא נקודת-חריגה. זו עשויה להיות שגיאה או שזה יכול להיות כזב מחושב או לצורך הגנה, אך זוהי עדיין נקודת-חריגה. 

כל דבר כוזב מתאים לקטגוריה של נקודת-חריגה זאת. ישות כוזבת, טרמינל,מעשה או התכוונות כוזבים, כל דבר שמבקש להיות מה שאינו הוא כזב ונקודת-חריגה. 

בדיה שאינה מתיימרת להיות כל דבר אחר היא כמובן לא כזב. 

שקר

לכן כזב פירושו "אחר מכפי שנראה" או "אחר מכפי שהוצג". 

אין צורך להיכנס להגדרות של אמת פילוסופית או מציאות כדי לראות שמשהו אשר נאמר או הוצג כדבר אחד הוא למעשה דבר אחר ולפיכך נקודת-חריגה. 

חשיבות מסולפת

חשיבות ששונתה מחשיבותה היחסית האמיתית, כלפי מעלה או כלפי מטה, היא נקודת-חריגה.  

ניתן לייחס למשהו חשיבות גדולה יותר מכפי שמגיעה לו.  

ניתן לייחס למשהו חשיבות קטנה יותר מכפי שמגיעה לו. 

חשיבות מסולפת

ניתן לייחס למספר דברים בעלי דרגות חשיבות שונות חשיבות אחידה.

כל אלה הן נקודות-חריגה, שלוש גרסאות של אותו הדבר.  

כל החשיבויות הן יחסיות למציאות שלהן.

יעד מוטעה

יעד שגוי שלפיו אדם מאמין שהוא מתקדם לעבר א' או שהוא אמור להתקדם לעבר א' ומגלה שהוא מתקדם לעבר ב' או שהוא אמור להתקדם לעבר ב' מהווה נקודת-חריגה.  

בדרך כלל זוהי זהות שגויה. מדובר גם במטרות או בשאיפות שגויות. 

החשיבה "שאם נהרוס את X נהיה בסדר" מובילה לעתים קרובות לגילוי שזה היה אמור להיות Y.

יעד מוטעה

להרוג את המלך כדי להשתחרר ממיסוי מותירה את גובה המסים בחיים עבור המשטרהבא.

אי-צדק הוא בדרך כלל נקודת-חריגה של יעד מוטעה. 

דוגמה לכך תהיה מעצרו של צורך הסמים ומתן פרס לחברת הסמים. 

אסטרטגיה וטקטיקות צבאיות הן כמעט תמיד מאמץ לשכנע את האויב לבחור ביעד מוטעה. 

מרבית המקרים של חוסר חיבה ושנאות ספונטניות ביחסי אנוש מתבססים על אסוציאציות שגויות שמחליפות את שמעון בגיורא. 

כמות גדולה של אברציות מבוססת על יעדים מוטעים, מקורות מוטעים וסיבות מוטעות. 

אם תספר למטופל באופן שגוי שיש לו אולקוס כאשר אין לו, הוא ייתקע עם נקודת-חריגה שמעכבת החלמה. 

כמות האנרגיה שבוזבזה על מטרות מוטעות היתה יכולה להאיר את העולם למשך אלף שנים.

מקור מוטעה

"מקור מוטעה" הוא הצד השני של המטבע של יעד מוטעה.  

מידע שנתקבל ממקור מוטעה, הוראות שנתקבלו ממקור מוטעה, מתנות או ציוד (אספקה) שנתקבלו ממקור מוטעה – כולם מצטברים בסופו של דבר לכדי בלבול וצרות אפשריות. 

מקור מוטעה

זה יכול להיות מביך מאוד או מבלבל מאוד לקבל דבר-מה שלא ביודעין ממקור מוטעה, עד כדי כך שזהו תכסיס מודיעיני מועדף. מחלקה ד' במזרח גרמניה,המחלקה לדיסאינפורמציה,השתמשה בשיטות מורכבות מאוד של שתילת מידע כוזב והסוואת מקורו. 

טכנולוגיה עשויה להגיע ממקור מוטעה. למשל, הפקולטה לפסיכולוגיה ופסיכיאטריה של אוניברסיטת לייפציג פתחה פתח למחנות המוות בגרמניה של היטלר. בהשתמשם בסמים, אנשים אלה כפי הנראה הביאו לעולם את היטלר בתור המריונטה שלהם. בסוף מלחמת-העולם השנייה, הקיצונים הללו הקימו את "הפדרציה העולמית לבריאות הנפש", אשר גייסה את 'התאחדות הפסיכיאטרים האמריקנית' ואת 'התאחדות הרופאים האמריקנית' וייסדה "התאחדויות לאומיות למען בריאות הנפש" ברחבי העולם, הפחידה באיומים את אמצעי התקשורת, ניפצה כל טכנולוגיה חדשה והפכה ליועצת היחידה לממשלת ארה"ב בענייני "בריאות הנפש, חינוך ורווחה" וליחידה שמְמַנָה את כל שרי הבריאות בכל העולם המתורבת, ואף שלטה ב"בריאות הנפש" של רוסיה הקומוניסטית באמצעות פבלוב, בוגר האוניברסיטה. מקור זה הוא כה מוטעה עד כי הוא משמיד את המין האנושי, לאחר שהשמיד כבר עשרות מיליונים.  

לא רק קבלת נתונים ממקור מוטעה, אלא גם בחירת הפקידות הבכירה מתוכו, יכולה לפיכך להיות מספיק אברטיבית כדי לגרום לאי-שפיות עולמית. 

ברמה נמוכה יותר, הסיבה הרגילה לטעויות שנעשות בניהול היא לקבל דו"ח ממישהו שידוע כי הוא מושחת ולפעול על פיו. 

עובדות מנוגדות

כאשר קיימות שתי הצהרות לגבי נושא אחד שהן מנוגדות זו לזו, אנחנו מקבלים "עובדות מנוגדות". 

ניתן לסווג את האי-לוגיקה הזו בתור כזב, מאחר שאחת מהן חייבת להיות כוזבת. 

אך בעת ניתוח נתונים, לא ניתן ליצור כלאחר-יד את ההבחנה איזו מהן היא העובדה הכוזבת. לכן, נקודה זו הופכת לנקודת-חריגה מיוחדת. 

הצהרות בנוסח "החברה הרוויחה הכנסה גבוהה מהממוצע באותו שבוע" ו-"הם לא יכלו לשלם לעובדים" אשר מופיעות באותו פרק הזמן מראות לנו שאחת מבין השתיים כוזבת או ששתיהן כוזבות. אנו עשויים שלא לדעת איזוהי הנכונה, אך אנו כן יודעים שהן מנוגדות ולכן יכולים לשים עליהן תווית בתור שכאלה. 

עובדות מנוגדות

בעת ביצוע תשאול, הנקודה הזו כה חשובה עד שכל אדם אשר מוסר שתי עובדות מנוגדות הופך לחשוד עיקרי לשם חקירה נוספת. דוגמה לכך תהיה הצהרה בנוסח "אני אזרח שוויצרי" מאדם שבמטענו נמצא דרכון גרמני. 

כאשר שתי "עובדות" הן מנוגדות או סותרות, אנו עשויים שלא לדעת איזו מהן נכונה, אך אנו כן יודעים שלא ייתכן ששתיהן יהיו נכונות. 

כאשר שתי "עובדות" סותרות נמסרות על-ידי אותו הארגון, גם אם מפי שני אנשים שונים באותו ארגון, הדבר נחשב לנקודת-חריגה. 

זמן שהוסף

זמן שהוסף

בנקודת-חריגה זאת אנו מקבלים את ההפך מזמן שהוצא מהתיאור. בזמן שהוסף יש לנו, בתור הדוגמה הנפוצה ביותר, משהו שנמשך זמן רב יותר ממה שייתכן כאפשרי. מבחינה זאת זוהי גרסה של נתונים סותרים – לדוגמה, לוקח שלושה שבועות לבצע משהו, אך הדבר מדוּוח כמשהו שלוקח שישה חודשים. אך חייבים לשים לב לזמן שהוסף כנקודת-חריגה בזכות עצמה מאחר שקיימת נטייה להיות "reasonable" בקשר אליה ולא לראות שהיא כשלעצמה מהווה נקודת-חריגה. 

מהבחינה הקיצונית ביותר שלו, זמן שהוסף הופך לנקודת-חריגה רצינית מאוד כאשר, למשל, שני אירועים או יותר מתרחשים בעת ובעונה אחת, כשמעורב בהם, נאמר, אותו האדם אשר אינו יכול להשתתף בשניהם. חייבים להוסיף זמן לעולם הפיזיקלי כדי שהנתונים יהיו נכונים. כמו למשל: "הפלגתי לסייגון בחצות הלילה ב-21 באפריל 1962, באונייה מסן-פרנסיסקו". "נכנסתי לתפקידי בסייגון ב-30 באפריל 1962". כאן עלינו להוסיף זמן לעולם הפיזיקלי על מנת ששני האירועים יוכלו להתרחש, היות שלוקח לאונייה שבועיים או שלושה להגיע מסן-פרנסיסקו ל"סייגון". 

מקרה נוסף, מאורע אמיתי ודוגמה טובה יותר לזמן שהוסף, קרה כששלחתי פעם למנהלת זוטרית רשימת בדיקה של פעולות שייקח חודש להשלימה, וקיבלתי דו"ח ציות מלא בדואר החוזר הבא. רשימת הבדיקה היתה ברשותה יום אחד בלבד! היה עליה להוסיף 29 ימים לעולם הפיזיקלי כדי שדו"ח הציות יהיה נכון. זהו גם זמן שהוצא מהתיאור מצידה. 

נתונים מיותרים שהוספו

נתונים מיותרים שהוספו

פשוט נתונים רגילים שנוספים אינם מהווים בהכרח נקודת-חריגה. זה עשוי להיות מישהו שפועל באופן יסודי. אך כאשר הנתונים הם בשום אופן לא רלוונטיים למצב העניינים או לסיטואציה ומוסיפים אותם, זוהי נקודת-חריגה ברורה. 

לעתים קרובות מכניסים נתונים נוספים כדי לטייח התרשלות בתפקיד או להסוות סיטואציה ממשית. פירושו של דבר הוא ללא ספק שהאדם מסתיר משהו. 

בדרך כלל נתונים שהוספו מכילים גם סוגים אחרים של נקודות-חריגה, כמו יעד מוטעה או זמן שהוסף. 

בעת שימוש בנקודת-חריגה זאת הייה מאוד בטוח שאתה גם מבין את המילה מיותרים ותבין שזוהי נקודת-חריגה רק אם הנתונים עצמם לא מתייחסים לנושא הנדון. 

נתון שהוכלל בצורה לא נכונה.

ישנה נקודת-חריגה שנקראת נתון שהוכלל בצורה לא נכונה, שהיא בת-לוויה לנתון המושמט כנקודת-חריגה. 

דבר זה קורה באופן השכיח ביותר כאשר, במיינד, תמונת המצב עצמה חסרה, והדבר הראשון הדרוש לסיווג הנתונים (תמונת מצב) אינו קיים. 

נתון שהוכלל בצורה לא נכונה.

דוגמה לכך היא אחסון של מצלמה על-ידי מישהו שאין לו כל מושג לגבי סוגים של מצלמות. במקום לסווג את כל הפריטים הדרושים של מצלמה מסוג מסוים בקופסה אחת, הוא באופן בלתי נמנע מכניס את מכסי העדשות של כל המצלמות בערבוביה לתוך קופסה אחת שמסומנת "מכסי עדשות". כדי להרכיב או להשתמש במצלמה, האדם יבזבז שעות בניסיון למצוא את חלקיה בקופסאות שמתויגות יפה "גופי מצלמות", "עדשות", "חצובות" וכו'. 

כאן, כאשר חסרה תמונת המצב של איך נראית מצלמת נוף מורכבת ואיך היא פועלת, האדם מקבל זיהוי קרוב יותר של נתונים מאשר זה שקיים. מכסי עדשות הם מכסי עדשות. חצובות הן חצובות. לפיכך שיטה מוטעית של סיווג מתרחשת עקב בורות לגבי תמונת המצב.  

מטייל שאינו מסוגל להבדיל בין סוג אחד של מדים לאחר, "פותר" זאת על-ידי סיווג כל המדים בתור "סבלים". הוא מושיט את תיקו למפקד משטרה יהיר וכך הוא מבלה את חופשתו, בכלא. 

היעדר תמונת מצב מביא לזיהוי צמוד מדי של דבר אחד עם אחר. דבר זה יכול גם להיות אי-הכללה של חלק חיוני שיוצר הפרדה בין דברים. 

סגן בצבא שגויס לא מזמן עובר ממש ליד מרגל של האויב הלבוש כאחד מחייליו. סמלמ נוסה ממש מאחוריו משליך את המרגל לכלא כמו שצריך כי "הוא לא חבשת ת'כובע כמו שאנחנו חובשים בגדוד!"

הזמנים משנים את סיווג הנתונים. ב-1960 כל מי שלא היתה ברשותו מצלמה לא יכול היה להיות תייר, ולכן עקבו אחריו! 

אם כן, תמונת מצב של תקופת תרבות אחת איננה תמונת המצב של תקופה אחרת. 

קיימים שלושה סוגים נוספים של נקודות-חריגה שיש לדעת אותם לצורך שימוש בחקירה. אלה הם:

"זהויות" משוערות אינן זהות

"קווי דמיון " משוערים אינם דומים או אינם מאותו הסוג

"הבדלים" משוערים אינם שונים

טיפול בנתונים

ישנן מאות דרכים שבהן הטיפולים השגויים הללו בנתונים יכולים לתת תמונה כוזבת לגמרי.

כאשר מבססים פעולות או הוראות על נתונים שמכילים אחד מהנ"ל, אז כתוצאה מכך עושים שגיאה.

/A/היגיון תלוי בנתונים.

כאשר הנתונים שגויים// (כאמור לעיל)/A/, התשובה תהיה מוטעית ותיחשב ללא סבירה.//

ישנו מספר עצום של צירופים של הנתונים הללו. יותר מאחד (או כולם ביחד) עשויים להימצא באותו הדו"ח.

התבוננות והעברתה בתקשורת עשויות להכיל אחת מאי-לוגיקות אלה.

אם זה המצב, אז כל מאמץ לטפל בסיטואציה יהיה לא אפקטיבי בעת התיקון או הטיפול בה.

שימוש

אם כל אוסף של נתונים יועבר דרך המבחנים שלעיל, הוא ייחשף לעתים קרובות כהזמנה לפעול באופן לא הגיוני.

כדי להגיע לתשובה הגיונית, חייבים להיות לך נתונים הגיוניים.

כל אוסף של נתונים אשר מכיל אחת או יותר מהשגיאות שלעיל עלול להוביל למסקנות לא הגיוניות.

הבסיס להוראה לא סבירה או לא מעשית הוא מסקנה שהופכת להיות לא הגיונית כאשר היא כוללת אחת או יותר מהשגיאות לעיל.